"התוכנית לבת ולבן" ליוותה את ילדותי ואת ילדותם של רבים מבני גילי. תוכנית ברשת א` ששודרה מדי יום בצהרים והביאה לי סיפורים בקולה של רעיה אדמוני ובקולות אחרים. בין שאר הסיפורים ששודרו בתוכנית בהמשכים היה גם סיפורה של ללה - סיפורים קטנים על ילדה קטנה שצריכה ללמוד להתארגן ולהסתדר עם אבא שלה, כי אמא שלה מאושפזת בבית החולים.
הסיפורים הקטנים הללו, ליוו הרבה אחרי צהרים שלי. איך ללה קמה בבוקר והיא מגלה שאמא לא בבית. איך היא מנהלת את היום שלה, איך היא מכינה אוכל עם אבא. מה עושים כאשר אבא חולה, או כאשר הוא שובר את הרגל, ועוד. עם הסיפורים ליווה גם הלחן המתנגן שפתח וסיים את הסיפור:
"סיפורים נספר על ילדונת קטנה
עדין קטנה, אך הכל מבינה
היא קונה ואופה
מנסה לבשל
היא לא אשמה שהכל מתבלבל"
אחר כך בגרתי, וגם לי כבר היו ילדים, והנה ברשת א` שמענו תוכנית אחרת, חדשה, בשעות הערב לקראת השינה, שנקראה "עוד סיפור אחד ודי". וגם שם היתה רעיה אדמוני וקולה הנעים והמרגיע. וגם שם היו הסיפורים על ללה. כמו שאני אהבתי, גם ילדי אהבו את הסיפורים הקטנים והנחמדים הללו. ושוב התנגנו בבית הצלילים של "ללה - את ילדה טובה / ללה - את גם שובבה"
עכשיו הבאנו מהספריה את הספר וקראנו אותו באזני בת השש. קריאה מבוגרת מעלה תהיות קטנות: בת כמה ללה? איך זה שאין לה גן או בית ספר? איך ילדה יכולה לקנות בחנות ולנסוע באוטובוס לבד, אבל לא להישאר בבית? למה היה צריך לגייר את השמות של ללה ואביה ולא להשאירם במקור הגרמני שלהם? כל התהיות האלה לא מנעו את ההנאה של הקריאה המשותפת, כאשר כל הזמן באזני מתנגנת הקריינות של התוכנית לבת ולבן.
ללה
מאת ארנסטינה קוך
תרגום ועיבוד: יעל רבון
הוצאת מסדה
מתאים ל: ילדי הגן וא`ב` (מנוקד)
